החלטה בתיק פש"ר 9358-04-11

המדובר ב" המחאת זכות בלתי חוזרת" שבה הורה החייב לעו"ד ש' מישוק המייצג אותו בתובענה שהגיש באשדוד " לשלם למר אשר אקוקה ... או לאשתו רחל אקוקה [המבקשים - אש"ש] ... סכום של 460,000 ש"ח ... מתוך הכספי שיגיע לי ככל שיגיעו ובמי'דה שיגיעו בתיק מס' 25-00566-08-6 המתנהל על ידך בבית משפט השלום באשדוד בתביעה כנגד יצחק כהן ...   הוראה זו ניתנה לך על המחרת זכות בלתי חוזרת". עו"ד מישוק אישר את קבלת המחאת הזכות, במועד נתינתה (29.1.08)  והתחייב לפעול על פיה.

הבקשה, התגובות וטענות הצדדים

בבקשתם המבקשים טוענים כי החייב קיבל מהם הלוואה בסכום של 460,000 ש"ח, לא החזירה, שעל כן חתם על המחאת הזכות הבלתי חוזרת וזו נרשמה.

המבקשים עומדים על הוראת סעיף 97 בפקודת פשיטת הרגל (להלן: " הפקודה"), על שני סעיפיה הקטנים, ומבקשים להיעתר לבקשה.

החייב הגיש תגובה שבה הוא מתאר כי נפל קורבן ל" 'ברוקר' בשם תמיר פייגנבוים, שלימים הסתבר כנוכל, אשר עבד בשיטת פונזי/מיידוף, והציע את שירותים בתנאים מפתים ביותר, אחוזים יפים על הכסף שנשקיע אצלו". הברוקר כאמור הבטיח לחייב עמלה בגין גיוס משקיעים, והמבקשים הם שהשקיעו בדרך זו. החייב ערב להם, אך מפני שהברוקר הטעה אותו והחייב נתן את הערבות במקומו. המבקשים השקיעו סכום של 180,000 ש"ח בחודש מאי 2007, וסכום דומה נוסף בחודש מאי 2008, תמורת ריבית בשיעור 4 אחוזים בחודש. בשנת 2008 הם גם השקיעו סכום נוסף של 500,000 ש"ח לשבועיים ולאחר מכן שבו והשקיעו את הסכום האמור. באמצע שנת 2008 התמוטטה "הפירמידה" ומשקיעים שונים פנו אל החייב לקבל את כספים, הוגשו נגדו תביעות להוצל"פ בסכום של כ-10 מיליון ש"ח. עקב לחצם של המבקשים, נאות לחתום על המחאת הזכות, אף על פי שיועצו המשפטי " התנגד למהלך זה בטענה שזו העדפת נושים, אך אני לא עמדתי בלחץ". לטענתו, חתם על המחאת הזכות רק בתחילת שנת 2009 ולא בשנת 2008, והסכים עם המבקשים כי המחאת הזכות תהיה לסכום של 400,000 ש"ח בלבד.

הנאמן גורס כי יש לדחות את הבקשה מהנימוקים האלה:

המחאת הזכות נרשמה אצל רשם המשכונות כשנה וחצי לאחר שנעשתה, ובנסיבות אלו לא נרשמה תוך זמן סביר ויש לראותה כהמחאה שלא נרשמה (ע"א 5578/93 נדב נ' עו"ד מאיר סרגובי, פ"ד מ"ט2, 459).

בהמחאה לא פורטו זכויות לפי חוזים עתידיים כלשהם ולא צוין מקור זכאותם של המבקשים לכסף, שעל כן חלה הוראת סעיף 97(ב) בפקודה, ואין ליתן תוקף להמחאה.

נסיבות שבהן ניתנה ההמחאה מהוות הענקת נכסים אסורה, כאמור בסעיף 96 בפקודה, שעל כן ההמחאה בטלה כלפי הנאמן.

בדיון לפניי ויתרו הפרקליטים על חקירות. ב"כ המבקשים טען כי כל הנדרשים מופיעים בהמחאה, וכי אין הוא יודע מדוע לא נרשמה ההמחאה סמוך לאחר שניתנה, והציע לראות את ההמחאה כאילו ניתנה ביוני 2009. הפרקליט מציין כי הבקשה לכינוס הנכסים ופשיטת רגל נגד החייב הוגשה בחודש אפריל 2011, וצו הכינוס ניתן ב-19.7.11, שלפיכך ברור כי ההמחאה נרשמה בטרם החלו הליכי פשיטת הרגל. לטענתו, מהודעת החייב עולה כי ההמחאה ניתנה במהלך העסקים הרגיל.

ב"כ כנ"ר תומך בעמדת הנאמן, ומדגיש כי ביום מתן ההמחאה היה החייב חדל פירעון, עפ"י מסמכי פתיחת התיק אצל כנ"ר, שלפיכך חלה הוראת סעיף 96(ב) בפקודה.

דיון והכרעה

אינני רואה צורך להכריע בטענות הנאמן נגד ההמחאה המתבססות על הוראת סעיף 97 בפקודה, אף על פי שדומה כי יש ממש בטענותיו אלו.

סבורני, כי דין הבקשה להידחות, מהטעם שמדובר בהעדפת נושים ובהענקה שיש לבטלה כלפי הנאמן, כאמור בסעיף 96 בפקודה.

סעיף 96 מורה

" (א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.

(ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום הענקה, הענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח הענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר - פירעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה ...".